פרויקט "סיפור משפחתי" בחסות "מוזיאון העם היהודי – אנו" הנו תוכנית חינוכית הפועלת מזה 30 שנים ב26 בתי ספר ברחבי העולם. התוכנית מזמינה את תלמידי כיתות ז' לחקור את שורשיהם תוך ביטוי אמנותי – להפוך את חקר המורשת למוצג מוזיאוני. התוכנית מאפשרת לתלמידים להתעמק בשורשים המשפחתיים כרכיב בזהותם תוך הרחבת מעגלי השייכות למשפחתם לארצם ועמם.
שלבי הפרויקט הם הכרות עם חפצי מורשת – מציאה, דיבוב וצילום; יצירת תוכנית עבודה – בחירת נושא, מדיום, חומרים, שלבים וסקיצה; כתיבת "דבר היוצר" – כתיבת טקסט נלווה; הכנת ה"מוצג מספר" – היצירה האמנותית; סיום והצגת הפרויקט – צפיה מובנית ומשוב; עריכת סיכום ורפלקציה; בחירת פרויקטים מייצגים והגשתם למוזיאון אנו; טקס בחירת הזוכים בתחרות הבינלאומית.
פרויקטים מתוך העבודות שנעשו על ידי תלמידי כיתת מחוננים ותלמידי תוכנית העשרה באמנות נבחרו לייצג את ביה"ס בתחרות הבינלאומית, כמו כן התלמידים עלמה סויברט, רוני תמיר וניר קדמן נבחרו להיות בין 12 הפיינליסטים בתחרות "סיפור משפחתי ישראל 2025"!
לפניכם מוצגים הפרוייקטים הנבחרים:
ניר קדמן "המספריים של סבא יצחק" נבחר להיות בין 12 הפיינליסטים בתחרות "סיפור משפחתי ישראל 2025
סבא רבא שלי יצחק וגנר נולד ב 1922 בקרשניק, פולין למשפחת חייטים. כאשר הנאצים ניסו לשכנע יהודים בהבטחות שווא לעלות על הרכבות למחנות הריכוז, סבא יצחק החרוץ היה בין הראשונים להתנדב, אך שם זיהה אותו קצין נאצי כחייט שהכיר והוציא אותו מהתור. כך, בזכות מקצוע החייטות ניצלו חייו. בתום המלחמה חזר יצחק לקרשניק, שם גילה שנותר לבדו בעולם אך פגש ניצולה בודדה נוספת, רבקה גולב. השניים התאהבו ויצאו לבנות עתיד משותף. בזמן ששהו במחנה עקורים באיטליה, בדרכם לארץ ישראל, הם גילו קרובי משפחה בארגנטינה, ולאחר תלאות רבות, עברו את הגבול לארגנטינה באופן בלתי לגאלי בסירה קטנה.
לאחר עבודה קשה יצחק פתח מתפרה ובנה בית, אך נפטר ב 1955 בגיל 33 בלבד, והותיר אחריו אלמנה צעירה, רבקה, שהמשיכה את מפעל חייו וגידלה בעזרת המתפרה את שלושת ילדיהם הקטנים. לימים, עלו כולם לארץ ישראל, וכל שנותר מהמתפרה הם מספרי בד גדולים, שהיוו השראה לעבודה זו. הדגם כולו שמור בתוך קופסה שקופה, המהווה מעין קפסולת זמן, אשר ניתן לפתוח ולהתרשם מפרטיו הקטנים.
הדגם הוא כציר זמן המתחיל "נמוך" בנקודת שפל, במלחמה, ומסתיים "גבוה" בתקומה האישית והמשפחתית של סבי יצחק. סיפורו של סבי מגולם על ידי פיסת בד ארוכה, כמו אלה שהיו מונחות על שולחן המתפרה. בהתחלה, הבד יוצר מסילת רכבת המצויה בין להבי המספריים, כביטוי לאופן בו מקצוע החייטות הציל אותו מגורל מר. בהמשך, הבד מייצג את הים ובו סירה, המסמלת את המסע לארגנטינה ובסופו, הבד הופך להיות חלק מהמתפרה של סבא. הבד בדגם לא נקטע אלא יוצר המשכיות, כפי שמפעל חייו של סבא יצחק המשיך להתקיים אחריו ונמשך עד היום דרך נכדיו וניניו.
הסיפור של סבא רבא שלי לימד אותי שחשוב להיות אדם חרוץ להמשיך בחיים ולא לוותר על החלומות שלך גם אם צריך לעבוד קשה לפעמים. אני, שנולדתי לתוך מציאות בה קיימת מדינה ליהודים, רואה חשיבות גדולה בהנצחת ערכים אלו עם סיפורו של סבא רבא שלי, אשר חלם להקים משפחה בארץ ישראל. הוא אמנם לא זכה לעשות זאת בחייו, אך בזכות חריצותו ותשוקתו לחיים, שחלומו התגשם. התקומה של יצחק מייצגת את תקומתו של העם היהודי כולו, המורכב משלל סיפורים של האדם הפשוט שעבר תלאות ובחר ביצירה ובחיים חדשים בארץ ישראל.
רוני תמיר "מסיפורי סבא זאב" נבחר להיות בין 12 הפיינליסטים בתחרות "סיפור משפחתי ישראל 2025
בעבודתי בחרתי להתמקד בזכרונותיו של סבא רבא רבא זאב, המספר על אביו יוסף. סבא זאב היה אביה של סבתי רחל, זכרה לברכה, שהיא אמה של סבתי (רותי). זאב ורלינסקי – זית עלה מאוקראינה לארץ ישראל בשנות ה-20, ואת אהבתו הגדולה לעולם החי והצומח חלק עם תלמידיו כמורה לטבע בקיבוץ דגניה ובקיבוצים נוספים. "מסיפורי סבא זאב" מוצגים סיפוריו של סבא רבא רבא זאב, המתארים את ילדותו באוקראינה, בסוף המאה ה-19.
בספר זה מתאר זאב בשפה קולחת סיפורים מחייו של אביו יוסף, שהיה אדם ששילב באופן מרשים בין עולם הקודש (כאדם שומר מצוות שלמד תורה ותיקן מזוזות) לעולם המעשה והעבודה בו השתמש בידיו הטובות כשען, ובמקביל גידל את עדר העיזים שלו באהבה רבה. אני חולק עם סבא רבא רבא זאב תחומי עניין מגוונים, במיוחד את אהבתו לבעלי חיים. ספר זה נכתב על ידו והודפס בשנת 1963 בארץ ישראל . אומנם, הספר מציג את המורשת המשפחתית, אך למעשה הוא מהווה חלק ממורשתו של העם היהודי כולו.
בחרתי ליצור סרטון המציג את אחד מסיפוריו של סבא יוסף מכוון שניסיתי לשלב את סיפור מורשתה של משפחתי עם אמצעים דיגיטליים עדכניים. השתמשתי בעבודתי בהצגת הספר המקורי וציטוטים מהסיפורים הנבחרים, לצד מוסיקה שנבחרה על ידי ורגשה אותי, כמי שמנגן בפסנתר , כמו כן שולבו תמונות ועיצוב Ai שהוכנו בהתאמה לעבודה זו.
מקווה שתתרגשו לפחות כמוני, שכן לא מדובר רק בחפץ משפחתי אלא בצוהר שיאפשר לי חיבור לשורשים ולמורשת שלי.
עלמה סויברט "מעגלי הזמן" נבחרה להיות בין 12 הפיינליסטים בתחרות "סיפור משפחתי ישראל 2025"
איתי איל "מפת העולם"
בחרתי לספר על קורותיה של משפחת רבה באמצעות מפית עגולה רקומה בעבודת יד (קרושה) שעברה במשפחתנו שלושה דורות. את המפית רקמה סבתא-רבתא שלי, ביאנקה רבה לבית מסיקה, שנולדה ב-1919 בטריפולי, לוב. המפית הייתה חלק מהנדוניה שלה כשהתחתנה עם ניסים, סבא-רבא שלי.
שנים רבות חיו היהודים בטריפולי בדו-קיום עם הקהילה המוסלמית. אך ב-1945 התחילו פרעות שבהן נהרגו למעלה מ-140 מיהודי לוב, ובהם רפאל מסיקה, אבא של ביאנקה. ביאנקה וניסים החליטו לעלות לישראל. הם יכלו להביא איתם מעט חפצים אישיים, ולצד בגדים וספרי קודש ארזו את המפית הרקומה.
משפחת רבה הגיעה לישראל ב-1949 באונייה "גלילה" ועברה בין כמה מעברות. במעברת פרדס-חנה נולדה ביתם שרה, סבתא שלי (מצד אימי). במעברה אחרת פרצה שריפה באוהל, והרבה מהחפצים של בני המשפחה עלו באש – אבל המפית ניצלה!
כשביאנקה נפטרה בגיל 86 ירשה סבתא שרה את המפית הרקומה. כשאימא שלי נעה התחתנה עם ערן, אבא שלי, סבתא שרה נתנה לה את המפית.
היצירה שלי מורכבת מתצלום המפית העגולה, אותה דימיתי למפת עולם על גביה סימנתי את מסלול המסע לארץ ישראל. קורות המשפחה, סיפור המסע לארץ ישראל והתלאות שעברו שזורים במורשתי כמו חוטי המפית הרקומה. ערכי הציונות עוברים מדור לדור במשפחתנו ומייצגים את סיפורו של חלק גדול מהעם היהודי המאמין בעתיד טוב במדינת ישראל – כל אלו מייצגים את הערכים שהופכים אותי למי שאני.
יובל גלעד "ברווז העץ"
הפרויקט שלי מוקדש לסיפורה של יהודית גלר, סבתה של אמי, אישה אמיצה ומשפיעה במשפחתי. יהודית גדלה בצרפת, שם עברה את השואה. אחיה הגדול נרצח באושוויץ, והיא עצמה הצטרפה למחתרת היהודית כנערה צעירה. בתוך צעצוע תמים – ברווז עץ על גלגלים – העבירה מסמכים סודיים בין חברי המחתרת. את בעלה לעתיד, אלפרד, פגשה גם במחתרת, ויחד עלו לישראל בשנת 1948 עם סבי שהיה אז תינוק. הם השתקעו בפתח תקווה והקימו בית.
ביצירה שילבתי את ברווז העץ (שכיום שמור ביד ושם) עם תמונות של יהודית ובני משפחתה, גדר תיל והקדשה שכתבה לנכדתה, אמי – סמל לחיבור בין עבר להווה.
כשעבדתי על הפרויקט הרגשתי שאני מתקרב ליהודית, שהכרתי קודם בעיקר דרך סיפורים. הבנתי כמה תעוזה, ערכים ואחריות יש בסיפור שלה – ושאלתי את עצמי מה אני הייתי עושה במקומה. המפגש עם המורשת המשפחתית לימד אותי עד כמה הזהות שלי – כיהודי, כישראלי, וכאדם – מושפעת מהעבר ומהבחירות שנעשו בו. הפרויקט הזה לא רק הנציח את יהודית ואת סיפורה, אלא גם חיבר אותי אליה, ודרכה – אל העם שלי ואל עצמי.
ליאור רודיטי "אהבה לציון"
הסיפור המשפחתי אותו בחרתי הוא מסע עלייתם לארץ ישראל של הורי אימי. ארנון (ארנולד) אלפר דליה לירן אלפר (קליינברג). סבי וסבתי אוהבי ציון, יצאו למסע תוך וויתור על כל מה שהיה להם ולמען התחלה חדשה בארץ ישראל. שניהם ילידי רומניה אולם כל אחד עבר את המסע באופן נפרד ונפגשו לראשונה בישראל.
סבתי, , נולדה בבוקרשט ועלתה ארצה עם הוריה במסלול ארוך שכלל רכבות דרך וינה וונציה, עד הגעתה באונייה לנמל חיפה ב-29.6.1961. סבי, עלה עם הוריו בטיסה מבוקרשט ב-12.5.1965.
היצירה עוסקת במסעם לארץ ישראל של סבי וסבתא ובכך מבטאת את הקשר שלי אליהם ומשלבת את אהבתי לגאוגרפיה והיסטוריה. בחרתי ליצור דגם הכולל את תיאור מסלולי המסע הנפרדים מרומניה לארץ ישראל. סימנתי על גבי מפה מצוירת והמחשתי באמצעות מטוס ואוניה.
העבודה מייצגת את ערך האהבה לציון ומשלבת את סיפור המשפחה האישי שלי עם סיפור העלייה של רבים מבני העם היהודי לארץ ישראל. הסיפור עבורי מהווה חיבור בין ערכים של זהות, שורשים, והזיקה שלי לישראל ולמורשת היהודית.
נעמי כסיף "חלום רחוק"
אדם לוונסון "התפילין במשפחתי"
הסיפור המשפחתי שבחרתי עוסק בתפילין שעוברים מדור לדור ומייצגים את קורות וערכי משפחתי. סבי, סלומון לוונסון שנולד בארגנטינה ב1941 קיבל בשנת 1955 מאביו את התפילין אותם הניח בטקס בר המצווה שלו. לימים, כשנולד אבי, דיאגו מנואל, אביו, סבא סלומון העניק לו את התפילין שיניח בטקס בר המצווה שלו.
אבי והוריו, עלו מארגנטינה לישראל לקראת סוף שנות ה90 של המאה שעברה. בישראל נפגשו הוריי ולאחר נישואיהם חזרו בשליחות הסוכנות היהודית לארגנטינה. את התפילין קיבל אחי הבכור, ליעם מאבי כשחגג את בר המצווה שלו. לפני שנה, במלאת לי 13 שנים בבר המצווה שלי הנחתי את אותן התפילין שקיבלתי מאחי, שקיבל מאבי, שקיבל מסבי שקיבל מסבא רבא שלי.
היצירה שלי, מספרת את גלגולו של התפילין המשפחתי באמצעות שילוב של טכניקות אמנותיות שונות, מרישום ועד מיצג תלת-ממדי מחומרים מגוונים.
התפילין מייצגים עבורי חלק בלתי נפרד מתפיסת הזהות האישית כנער ישראלי בעל שורשים עמוקים בגולה ובארץ, כ-דור עשירי מצד אימי. ההשראה שלי באה מן הסיפורים שסיפר לי סבא סלומון על ילדותו, ועל תחושת השייכות ליהדות ולקהילה היהודית בארץ ובעולם. אני חווה את החיבור להיסטוריה המשפחתית שלי ולזהות שלי כיהודי-ישראלי בתקופה כל כך מטלטלת לעם שלי ולמדינתי.
תודה לתלמידים היקרים על סיפורי משפחה מרגשים ויצירות מופלאות, ותודה למרה לאמנות לימור גל על ההשקעה, מסירות וההכוונה שהבאת לתהליך, שהיוו בסיס משמעותי להישג זה. יישר כח!
