ביום רביעי (30/4), התקיים בבית ספרנו טקס יום הזיכרון הממלכתי, שבו חלקנו כבוד לנופלים אשר מסרו נפשם למען ביטחון מדינת ישראל. התלמידים והתלמידות הציגו קטעי קריאה ושירה מרגשים שעסקו בזיכרון, בהקרבה ובתקווה לשלום.
הטקס נערך באווירה מכובדת ונגעה ללב, ויצר תחושת אחדות וזיכרון משותף בקרב כל תלמידי ותלמידות בית הספר, הצוות החינוכי וההורים שלקחו חלק.
בנוסף, תלמידי שכבת ט' השתתפו בצעדת הזיכרון העירונית, וצעדו יחד עם תלמידים מבתי ספר נוספים ברחבי העיר לאות הזדהות והוקרה לחללים. הייתה זו חוויה משמעותית ומרגשת שחיזקה את תחושת השייכות והאחריות המשותפת.
אנו מוקירים את זכרם של הנופלים, שולחים חיבוק חם למשפחותיהם ומתחייבים להמשיך לזכור, ללמוד ולהיות ראויים למורשת שהותירו לנו.
דבריה של מנהלת החטיבה, רימונה בנדיבה, לתלמידים/ות בטקס:
צפירה / אמנון ריבק
בְּשָעָה שְׁמוֹנֶה עוֹלָה זְעָקָה מָרָה,
פּוֹרֶצֶת מִפִּצְעֵי הָאֲדָמָה הָאֲפֹרָה.
הָאָרֶץ צוֹעֶקֶת אֶת כְּאֵבָהּ הַנּוֹרָא.
עוֹצֶרֶת אֶת מְרוּצָתָהּ,
מַרְכִּינָה אֶת דְּגָלֶיהָ וְאֶת גַּאֲוָתָהּ,
מִתְיַפַּחַת אֶת שִׁבְרוֹן אַהֲבָתָהּ.
מִמָּקוֹם לְמָקוֹם נִמְסָר הָאוֹת,
וְעוֹבֶרֶת הַצְּפִירָה כְּמוֹ מַשּׂוּאוֹת,
וְרָאשֵי-הָרֶיהָ מַטִּיפִים דְּמָעוֹת.
אַחַר-כָּך יָבוֹאוּ הַמִּלִּים וְהַשִּׁירִים,
תְּמוּנוֹת שָׁחֹר-לָבָן, הַפָּנִים הַצְּעִירִים,
דִּבְרֵי הַנִּחוּמִים, זִכְרוֹנוֹת וְסִפּוּרִים.
כל כך הרבה סיפורים, לצערנו, יש לנו לספר, לזכור ולהנציח.
שיעור בחשבון: מניין החללים שנפלו במערכות ישראל עומד על יותר מ-25,000 .
מיום הזיכרון בשנה שעברה ועד היום נוספו 378 חללים, ובהם 61 נכים שנפטרו כתוצאה מנכותם והוכרו במהלך השנה כחללי מערכות ישראל.
במדינת ישראל חיים כיום 8,674 הורים שכולים,
5,391 אלמנות,
10,302 יתומים ו-34,250 אחים שכולים.
בסך הכל ישנם 58,617 בני משפחות שכולות,
מתוכם 5,944 נוספו בעקבות מלחמת ״חרבות ברזל״.
יום הזיכרון לחללי צה"ל ופעולות האיבה השני בצל מלחמת "חרבות ברזל' ועדיין 59 חטופים וחטופות שבויים בידי ארגון טרור אכזרי, חלקם עדיין חיים, חלקם כבר לא. אך את כולם נייחל לראות שבים הביתה, חייבים להחזיר אותם, כי בלעדיהם לא נשוב להיות ריקמה אנושית אחת לעולם.
כל כך הרבה חיים שנגדעו באיבם, שלא השלימו את ייעודם, שהשאירו את יקיריהם עם לב שבור לרסיסים. כל כך הרבה משפחות שחייהן השתנו לבלי היכר מאותו רגע של בשורה מרה.
אך לא רק שיעור בחשבון אפשר ללמוד מ 77 פרקי ההיסטוריה של מדינתנו. השיעור החשוב באמת הוא זה שלא נמדד במספרים, הוא השיעור בלהיות בן אדם. אם הייתי ממציאה שיעור חדש לבית החינוך שלנו, הייתי מציעה שנלמד בינה אנושית.
הייתי קוראת לו שיעור בבנאדמיות. בשיעור הזה נלמד את מה שהשאירו אחריהם אותם חללים גיבורים, אלה שנפלו בקרב, אלה שנרצחו בעודם רוקדים, אלה שנחטפו ושבו דוממים. כולם השאירו במשפחותיהם ובנו כחברה כאב וצער רב, אך גם תקווה ואופטימיות.
אז מה נוכל ללמוד מהם בלהיות בן אדם?
לשמוח בחיינו, כשטוב וגם כשפחות טוב. לשמוח בחלקנו.
לעשות את הכי טוב שלנו – בכל מקום, בכל זמן, למען עצמנו ולמען האחרים,
לגלות חמלה כלפי החלש, האחר ששונה מאיתנו.
לחיות באומץ – לעשות את מה שאנחנו חושבים ומרגישים שנכון לעשות.
להאמין – שאנחנו מסוגלים, שיש לנו את הכוחות, שזה באחריותנו.
לבחור – בחיים, בשמחה, בלעשות טוב בעולם.
להודות – על כך שזכינו לחיות כאן, על הבריאות שלנו ושל משפחותינו, על היכולת לקום בבוקר וללכת על שתי רגלים, על ההזדמנות שיש לנו להתחיל מחדש בכל יום.
אם רק נלמד ונשכיל לעשות בכל יום דבר אחד ממה שציוו לנו הנופלים במותם, משהו מהם יישאר איתנו, משהו בנו יישאר שלהם.
יהי זכר הנופלים במערכות ישראל מבורך לעולם ועד.
תלמידי הכיתה ח '7 מנציחים וזוכרים ביום זה את רום הכט ז"ל, בן דודה של גלי הכט , תלמידה מכיתתנו.
תודה למשפחת הכט על החולצות אשר נתנו לתלמידים.
נזכור את רום❤️❤️
