היום צויין בחטיבת שרת יום השנה הראשון לאירועי ה-7 באוקטובר בטקס בהשתתפות תלמידים/ות וצוות ההוראה.
דבריה של מנהלת החטיבה, רימונה בנדיבה, בטקס הזיכרון למאורעות השביעי באוקטובר:
מורים, עובדים ותלמידים יקרים,
היום, ביום השנה למלחמת חרבות ברזל, האסון הגדול ביותר בתולדות המדינה. אנו מתכנסים כאן לא רק כדי לזכור את האירועים הקשים שפקדו אותנו, אלא גם כדי להביע את הכאב והעצב שהותירו שהם הותירו בנו עד לרגע זה. בתאריך השביעי באוקטובר, קיבלנו את הידיעות המרות על אירוע הטרור הגדול ביותר שפקד אותנו כמדינה. באותו רגע, הלב שלנו רעד, והעולם כמו שהכרנו אותו, השתנה לעד.
במלחמה הזו, איבדנו 1,400 בני אדם, ונפצעו מעל 5,000. כל אחד ואחת מהם היו אנשים עם חיים, חלומות ומשפחות. כואב במיוחד הוא המצב של 101 החטופים שממשיכים להיות כלואים בשבי החמאס בעזה. אנחנו חושבים עליהם ועל משפחותיהם בכל יום ובכל שעה. אין דבר שיכול לתאר את הכאב שחשות המשפחות הללו, את הדאגה הבלתי פוסקת ואת התקווה שעדיין בוערת בליבן.
המלחמה הזאת, הארוכה בתולדות מדינת ישראל, גובה מאיתנו מחירים כבדים, יום יום. אין בית, משפחה שלא חוותה משהו מכאב המלחמה. נמצאים איתנו כאן תלמידים ומורים שבני משפחותיהם מגויסים לשירות סדיר או מילואים מאז השבעה באוקטובר ועד היום, יש כאלה שמכירים מישהו שפונה מביתו, שנפגע, שנפל בקרב, שנחטף. נמצאים כאן חברי צוות שבתיהם נפגעו ממתקפת הטילים שפקדה אותנו ביום שלישי האחרון כשכולנו ישבנו במרחבים המוגנים בבית או נשכבנו על המדרכה בדרך.
כל אלה מעלים בנו ערבוביה של רגשות בעוצמות שלא הכרנו קודם. אין ממש מילה שתתאר את מה שאנחנו מרגישים: הלם, פחד, כעס, תסכול – חור גדול בנשמה שנמצא שם לאורך כל השנה, מלווה אותנו בחיי היום יום ומעיב על חיינו כאן בישראל.
אך בתוך כל הכאב, קיים מקום לתקווה. בתקופה זו, ראינו את החוסן של העם שלנו, את האומץ של משפחות החטופים, ואת התמיכה ההולכת ומתרקמת סביבם, את יכולת הנתינה העצומה של ישראלים מכל גווני האוכלוסיה: יהודים, ערבים, חילוניים ודתיים, ימין ושמאל, נשים וגברים.
כולנו מתאגדים כדי לתמוך זה בזה, ולראות את האור גם כאשר הכל נראה חשוך. החוסן שלנו, היכולת להמשיך ולתפקד למרות המשבר, הוא מה שנותן לנו כוח להתמודד עם הקשיים, להילחם למען מה שחשוב, ולבנות עתיד טוב יותר.
אני מבקשת מכולנו לזכור שיש לנו מדינה חזקה, עם צבא מקצועי, מיומן, מוסרי מאין כמותו, שיעשה הכל כדי להגן עלינו, על כולנו. אומנם, מאז הקמת מדינתנו ועד היום נאלצנו להילחם על זכותנו לחיות כאן בביטחון – אך אנחנו עומדים בגאווה גם בשעת הקרב על הבית, על שלום אזרחי המדינה ואנחנו נתגבר גם הפעם. אנחנו עם של גיבורי וגיבורות על!
ביום זה, אנחנו מתחייבים לא לשכוח את החטופים ולא את הנופלים. נתפלל לשחרורם במהרה ונעמוד יחד כקול אחד, עם עוצמה ואמונה. נזכור את הנופלים, ננציח את הערכים אותם השאירו לנו כמורשת ונתמוך בפצועים בתהליכי השיקום המאתגרים שהם עוברים כדי לשוב לשגרת חיים טובה יותר.
יחד נחזק את מחויבותנו לבנות חברה בריאה, סולידרית ומאוחדת, כזו שלא שוכחת את בני אדם בתוכה.
